עבירות צווארון לבן

הגדרת עבירות צווארון לבן

למעשה אין הגדרה מדוייקת לעבירות צווארון לבן, אלא זהו כינוי מקובל לקבוצת עבירות שהמכנה המשותף להן הוא שהן עבירות כלכליות, המבוצעות בדרך כלל במסגרת פעילות עסקית או מקצועית לגיטימית, תוך ניצול מעמד, תפקיד, סמכות או אמון שניתן למבצע העבירה על ידי הקורבן – לקוח, שותף, תאגיד בו עובד מבצע העבירה, משקיעים, המדינה ואף הציבור.

מי עלול לעבור עבירת צאוורון לבן

לרוב, נוהגים לייחס את הכינוי "צווארון לבן" לאנשי עסקים עשירים, מנהלים בחברות גדולות, "כרישי" שוק ההון וכדומה, אולם למעשה גם עוסק פטור, בעל עסק קטן ואף פקיד זוטר יכול לעבור עבירת צווארון לבן.

מאפייני תיקי צאוורון לבן

תיקי צווארון לבן מתאפיינים בריבוי מסמכים – דו"חות כספיים, תשקיפים, סיכומי ישיבות הנהלה, הסכמים, אימיילים ועוד.

העבירות הנפוצות בתחום

בין העבירות ה"קלאסיות" מתחום הצווארון הלבן ניתן למצוא עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה, גניבה בידי מורשה, עבירות שוק ההון וניירות ערך, עבירות על חוק התחרות ועבירות על חוק איסור הלבנת הון.

ההבדל בין שוחד לבין מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור

המשותף לעבירות: ניגוד עניינים וטוהר המידות

נתחיל מהמשותף לעבירות האלו, והוא הפגיעה בערכים המוגנים של טוהר המידות (אמון הציבור, יושרם של עובדי הציבור ותקינות השירות הציבורי) וקיומו של ניגוד עניינים.

ניגוד עניינים הוא מצב שבו קיים מתח בין האינטרס שעליו מופקד עובד הציבור לבין אינטרס אחר, חיצוני לעבודתו. מדובר במצב שבו עובד הציבור מעמיד עצמו בסיטואציה שבה שיקול דעתו עלול להיות מוטה, ובכך הוא מפר את חובת הנאמנות הבסיסית שלו לציבור.

ההבדל המרכזי בין שוחד למרמה והפרת אמונים

האבחנה בין העבירות היא בכך שבעבירת שוחד, מתקבלת טובת הנאה (לאו דווקא כסף) בעד פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור ולכן יש להוכיח זיקה ממשית בין האינטרסים של נותן טובת ההנאה לבין תפקידו של עובד הציבור וכי עובד הציבור הבין שמצופה ממנו לפעול לטובת נותן טובת ההנאה (יסוד נפשי של מועדות לקשר סיבתי), ואילו בעבירת מרמה והפרת אמונים, מתקבלת טובת ההנאה אך בזיקה למעמדו של עובד הציבור ולאו דווקא בזיקה לתפקידו. די במודעות עובד הציבור לכך שטובת ההנאה נתנה לו בשל מעמדו ואין צורך להוכיח מודעותו לציפייה ממנו שיספק תמורה.

למעשה שוחד הוא מקרה פרטי וחמור של ניגוד עניינים.

מתי ניגוד עניינים הופך לעבירה פלילית

יודגש כי לא כל סטייה מן השורה ולא כל המצאות בניגוד עניינים מקימה עבירה של מרמה והפרת אמונים. כדי שמעשה יעלה כדי עבירה, עליו לכלול "פן מחמיר נוסף".

פן זה נבחן לפי עוצמת ניגוד העניינים, מידת הסטייה מן השורה (הפרת נהלים או חריגה מסמכות), מעמדו של עובד הציבור והשפעת המעשה על הערכים המוגנים.

ההבדל בין קבלת דבר במרמה לבין גניבה

על פניו מדובר בשתי עבירות שונות – עבירת הגניבה מגנה על אינטרס רכושי של בעל הנכס ודורשת כוונה של העבריין לשלול את הנכס לצמיתות (למשל גנב הפורץ לבית וגונב תכשיטים) ואילו האינטרס המוגן בעבירת המרמה הוא הגנה על חופש הרצון, חופש הפעולה וחופש הבחירה של המרומה (לדוגמא שכנוע אדם להשקיע את כספו במיזם, תוך עריכת מצג שווא עם נתונים כוזבים).

עבירת גניבה בידי מורשה

אלא שבעבירה של גניבה בידי מורשה, מצטרף הערך של הגנה על יחסי האמון המיוחדים שבין מפקיד הנכס למקבל הנכס (למשל בין תאגיד לבין עובד שקיבל לשימושו לצורכי עבודה במשרד, מכשירי חשמל שונים והוא לקח אותם לביתו לשימוש פרטי בלבד).

כשיסודות שתי העבירות מתקיימים יחד

לעיתים מתקיימים יסודות שתי העבירות גם יחד – כך למשל כאשר אדם מתכנן מראש מעשה מרמה כדי להשיג כספים [נניח באמצעות גיוסם באמתלה של השקעה במיזם כאשר אין בכוונתו להשקיעם] ולאחר מכן שולח בהם יד [מעביר אותם לחשבונו הפרטי]. במקרה כזה לרוב "תבלע" עבירת המרמה בתוך עבירת הגניבה בידי מורשה (שהיא העבירה החמורה יותר), כך שהנאשם יורשע בגניבה בידי מורשה בלבד.

סוגי העבירות בתחום שוק ההון וניירות ערך

מדובר בעבירות חיצוניות לחוק העונשין (הקבועות בחוק ניירות ערך ובחקיקה נוספת), שבאופן כללי מטרתן להגן על מספר ערכים – גילוי נאות, שקיפות ומסחר הוגן ויעיל וזאת על מנת לשמור על אמון ציבור המשקיעים במערכת הפיננסית.

העבירות המרכזיות:

• עבירות תרמית ומניפולציה – הנעה והשפעה בדרכי תרמית
• עבירות שימוש במידע פנים
• עבירות דיווח [פרט מטעה בתשקיף, בדו"ח תקופתי, או בדו"ח מיידי]
• עבירות הנוגעות לניהול תיקי השקעות

עבירת השימוש במידע פנים

"מידע פנים" הוא מידע על החברה או על ניירות הערך שלה שאינו ידוע לציבור ואשר אילו היה ידוע לציבור, היה בו כדי להשפיע באופן משמעותי על שער נייר הערך של החברה.

עושה העבירה יכול להיות נושא משרה או בעל תפקיד בחברה שמכח תפקידו מחזיק במידע ("איש פנים") ויכול להיות גם מי שקיבל את המידע מאיש פנים ואינו קשור כלל לחברה.

מטרת האיסור והיסוד הנפשי הנדרש

מטרת האיסור הוא למנוע מסחר לא הוגן על בסיס מידע פרטי, תוך יצירת אי שוויון בין העבריין (העושה שימוש במידע) לבין המשקיעים האחרים שעליהם יש לו יתרון במידע, וכן הפרת חובת אמון (של איש הפנים) כלפי החברה.

עבירת השימוש במידע פנים היא עבירה התנהגותית. היסוד הנפשי הנדרש לגביה הוא מחשבה פלילית – מודעות לטיב המעשה ולנסיבות (מודעות לכך שהמידע הוא מידע פנים, מודעות להיותו איש פנים או לכך שמקור המידע הוא באיש פנים, ומודעות לביצוע העסקה או המסירה).

חזקת קשר סיבתי

חשוב לציין כי אין צורך להוכיח קשר סיבתי בין מידע הפנים לבין ביצוע העסקה. די בכך שאיש הפנים ביצע את העסקה כאשר המידע היה מצוי בתודעתו ("חזקת קשר סיבתי" מובנית).

עבירת תרמית בניירות ערך: הנעה בדרכי תרמית מול השפעה בדרכי תרמית

האיסור על תרמית ומניפולציה בניירות ערך, נועד למנוע הפרעות לפעולות כוחות ההיצע והביקוש בשוק, מניעת עיוות שיקולי ההשקה של המשקיעים ומניעת התערבות מלאכותית במנגנון התמחור המסיטה את שער נייר הערך מהמחיר שהיה נקבע על פי שיקולים כלכליים אלמלא ההתערבות.

עבירת הנעה בדרכי תרמית

עבירת הנעה בדרכי תרמית, מכוונת להשפעה על אדם בדרך ייעוץ, שידול בצורה פוזיטיבית של פרסום עובדות או נגטיבית של הסתרת עובדות כדי לגרום לו לבצע פעולות בנייר ערך (זאת כאשר מבצע העבירה מודע לכך כי הפרטים שמוסר אינם נכונים). זוהי עבירה התנהגותית בלבד ולשם התגבשות העבירה אין צורך להוכיח כי אדם הושפע בפועל וסחר על סמך המידע הכוזב.

עבירת ההשפעה בדרכי תרמית

עבירת ההשפעה בדרכי תרמית, עוסקת בהשפעה פסולה על מנגנון התמחור עצמו, עיוות כוחות ההיצע והביקוש, באמצעות ביצוע פעולה מניפולטיבית שאינה מבוססת על שיקולים כלכליים אלא נובעת מתוך רצון להשפיע על השער [עסקאות מלאכותיות, מתואמות, הזרמת ביקושים לצורך העלאת השער, ייצוב שער לפני הנפקה]. עבירה זו היא תוצאתית ונדרש להוכיח השפעה בפועל על השער ובמישור הנפשי נדרשת כוונה להשפיע עליו.

עבירת הדיווח בחוק ניירות ערך

חברה בורסאית נדרשת לדווח לציבור המשקיעים מידע מלא, מדוייק ועדכני על מצבה, תחילה במועד הנפקתה בבורסה ובהמשך באופן שוטף.

מדובר באיסור על דיווח מטעה (כשגם דיווח חסר או המנעות מדיווח נחשב מטעה) הן בשלב הראשוני של הנפקת החברה (פרט מטעה בתשקיף) והן בשלב המשני של מסחר בבורסה (פרט מטעה בדו"ח תקופתי או בדיווח מיידי).

זו עבירה התנהגותית ולא נדרשת תוצאה של הטעיה בפועל של משקיעים, אך נדרש כי הפרט המטעה יהייה מהותי.

מבחינת היסוד הנפשי, נדרש כי מבצע העבירה יהיה מודע לפרט המטעה וכי שאיפתו 

להטעות את המשקיעים.

הפרה מנהלית לפי חוק ניירות ערך

בשנת 2011 הוכנס לחוק ניירות ערך, מסלול אכיפה מנהלי שהינו חילופי להליך פלילי.

המסלול חל על רשימת הפרות דומה יחסית לעבירות הפליליות המנויות בחוק, אלא שהיסוד הנפשי הנדרש לגביהן הוא רשלנות ("היה עליו לדעת") או אחריות קפידה, בניגוד לעבירות הפליליות הדורשות מחשבה פלילית או כוונה. 

מי מחליט על ניתוב לפלילי או למנהלי

ההחלטה על ניתוב תיק להליך פלילי או להליך מנהלי, נתונה ליו"ר רשות ניירות ערך וזאת על בסיס שיקולים של חומרת המעשה ונסיבותיו, טיב הראיות ומדיניות האכיפה של הרשות.

יתרונות וחסרונות ההליך המנהלי

לעומת ההליך הפלילי, ההליך המנהלי הוא מהיר וממוקד, אמנם נטל הוכחה אינו מעבר לכל ספק סביר, אלא די במאזן הסתברויות, אבל אין בו את התיוג העברייני והסנקציות למי שנמצא מפר הן עיצומים כספיים לצד הגבלות על כהונה ולא עונשי מאסר.

עבירות מנהלי תיקי השקעות

עבירות לפי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, נועדו להגן על ציבור המשקיעים ועל אמון הציבור בשוק ההון.

עבירות הליבה של מנהלי תיקי השקעות

העבירה המרכזית היא עיסוק בניהול תיקי השקעות ללא רישיון (לרבות פניה בהצעה לניהול תיקי השקעות בלי רישיון). 

עבירה נוספת היא עבירה על איסור מסחר עצמי בניירות ערך על ידי מנהל תיקי לקוחות, וזאת על מנת למנוע ניגוד עניינים בין מנהל התיקים ללקוחותיו.

בנוסף, קיימת עבירה של קבלת טובות הנאה אסורות – מעבר לשכר, אסור למנהל התיקים לקבל טובת הנאה כמו עמלות או החזרים מברוקרים או חברי בורסה, כל עוד אין הסכמה מפורשת מראש ובכתב מהלקוח.

איסורים נוספים למניעת ניגודי עניינים

מעבר לעבירות הבסיסיות לעיל, בחוק נקבעו איסורים, שמטרתם למנוע ניגודי עניינים מובנים בשוק ההון ושהמפר אותם עובר עבירה:

• איסור על כהונה כפולה כנושא משרה בתאגיד בעל רישיון לפי חוק היעוץ ובתאגיד בנקאי הקשור אליו.
• הגבלת שליטה של תאגידים בגופים פיננסיים – איסור על תאגיד ריאלי משמעותי לשלוט במנהל תיקים שהוא גוף פיננסי משמעותי או להחזיק מעל 10% מאמצעי השליטה במנהל התיקים האמור.
• איסור ייעוץ וביצוע עסקה בנכס פיננסי שלגוף מוסדי קשור יש זיקה אליו וזאת על מנת שיועץ ההשקעות לא ימליץ ללקוחותיו מתוך אינטרס זר ומבלי לראות את טובתם, על מוצרים פיננסיים של הגוף המוסדי השולט בו.
• איסור על התקשרות (ללא אישור) בהסכמים חריגים עם גופים מוסדיים קשורים.

הלבנת הון: עבירת המקור וצירוף אישום בהלבנת הון

הלבנת הון היא עשיית פעולה ברכוש, במטרה להפוך רכוש שמקורו בפעילות עבריינית (עבירת מקור) לרכוש חוקי ותמים באמצעות טשטוש והסוואת מקורו הבלתי חוקי של הרכוש.

שלוש העבירות המרכזיות בחוק איסור הלבנת הון

בחוק איסור הלבנת הון, שלוש עבירות מרכזיות:

1. סעיף 3(א) מתמקד בפעולות ברכוש אסור המלוות בכוונה מיוחדת להסוות את מקורו הפסול.
2. סעיף 3(ב) מגן על משטר הדיווחים הפיננסיים ואוסר על פעולות או מסירת מידע כוזב שמטרתם סיכול חובת הדיווח.
3. סעיף 4 אוסר על עצם הפעולה ברכוש אסור מעל רף שווי מסוים מתוך ידיעה בלבד, ללא צורך בהוכחת כוונת הסתרה.

מהי עבירת מקור

"עבירת מקור" היא עבירה פלילית המנויה ברשימה שבתוספת הראשונה לחוק (עבירות סמים, קבלת דבר במרמה, עבירות מס מסויימות, גניבה ועוד). 

כאשר מבוצעת פעולה ברכוש (החזקה, העברה, המרה, פעולה בנקאית, ערבוב כספים ועוד) שנחשב "רכוש אסור" – היינו, שהושג בעבירת מקור, או ששימש או שאיפשר את ביצוע עבירת המקור, מתוך מודעות לאופיו האסור ובמטרה להסתיר או להסוות את מקורו, מיקומו או בעלי הזכויות בו על מנת לאפשר ברכוש שימוש עתידי או להטמיעו במערכת הפיננסית הלגיטימית, נעברת עבירת הלבנת הון.

הקשר בין הסדר כובל, קבלת דבר במרמה והלבנת הון

עבירות על חוק התחרות הכלכלית [לשעבר חוק ההגבלים העסקיים] כשלעצמן, אינן נחשבות עבירות מקור לצורך חוק איסור הלבנת הון.

עבירת הסדר כובל בניגוד לחוק התחרות, משתכללת עם הגעת הצדדים להסכמה הכוללת כבילה שיש בה פוטנציאל לפגיעה בתחרות. זאת כשאר לא נדרשת הוכחת פגיעה ממשית בתחרות.

קבלת דבר במרמה כעבירת מקור

לעומתה, עבירת קבלת דבר במרמה, היא עבירה תוצאתית הדורשת הוכחת קשר סיבתי בין מצג המרמה לבין קבלת ה"דבר" והיא נחשבת עבירת מקור.

כריכת האישומים בפועל

בשנים האחרונות נוהגת רשות התחרות לכרוך במקרים המתאימים, בין עבירה של עריכת הסדר כובל (למשל תאום בין מתחרים בקשר עם הצעות שיוגשו במכרז לצורך אספקת שירות), ובין עבירת קבלת דבר במרמה (כאשר המרומה הוא הגוף שהוציא את המכרז ולא ידע שהמציעים תאמו ביניהם את ההצעות שהוגשו, כך שהוצג כלפיו מצג שווא).

משהוספה עבירת קבלת דבר במרמה, שהיא כאמור עבירת מקור, נסללה הדרך להוספת אישום בעבירה על חוק איסור הלבנת הון והכספים שהתקבלו על ידי הזוכים במכרז – הגם שעבדו תמורתם וסיפקו שירות מלא –מוגדרים כ"רכוש אסור".