פסק דין תקדימי שניתן במרץ 2025 - כתובה בסך 230,000 ₪ לנישואין שנמשכו שנתיים בלבד
סיכום מבצעי - העיקרים בתמצית
- בית הדין הרבני הגדול בירושלים קבע ב-3 במרץ 2025 פסק דין תקדימי המחייב בעל לשלם כתובה בסך 230,000 ₪
- פסק הדין ניתן למרות שהנישואין נמשכו שנתיים בלבד ולמרות קיום שני ילדים קטינים
- הערכאה העליונה ביטלה פסק דין של בית הדין האזורי שדחה את תביעת הכתובה
- המקרה כולל בגידות חוזרות ונשנות של הבעל, נטישת המשפחה ימים לאחר לידת הבן השני, והתעללות רגשית
- פסק הדין מדגיש כי אין להתעלם מבגידות סדרתיות בעת קביעת האחריות לגירושין
מהי כתובה ומדוע היא כל כך חשובה?
כתובה היא מסמך משפטי מחייב שניתן לאישה ביום החתונה, והיא למעשה שטר חוב של הבעל כלפי אשתו. המסמך נחתם על ידי שני עדים ומפרט את החיובים הכספיים של הבעל כלפי אשתו במקרה של גירושין או פטירה. הסכום הנקוב בכתובה הוא בדרך כלל סכום סמלי גבוה - מיליון שקלים ויותר - והוא נועד להרתיע את הבעל מלגרש את אשתו בקלות ראש.
בפועל, בתי הדין הרבניים לא תמיד מחייבים בתשלום הסכום המלא הנקוב בכתובה. במקרים רבים, בית הדין בוחן את נסיבות הגירושין, משך הנישואין, מספר הילדים, מצב כלכלי, ומי נושא באחריות לפירוק הנישואין. על בסיס שיקולים אלה, בית הדין עשוי להפחית את הסכום, לפטור לחלוטין מתשלום הכתובה, או במקרים נדירים - לחייב בסכום גבוה יחסית.
רקע עובדתי: סיפור אישי מטלטל
המקרה שעמד לדיון מתאר מצב קשה במיוחד. זוג צעיר נישא במרץ 2018, כאשר מדובר בנישואין ראשונים לאישה ונישואין שניים לאיש, שהיה אב לבת אחת נוספת מנישואין קודמים. למהלך השנתיים הראשונות נולדו לזוג שני ילדים - בני 4 ו-6 נכון למועד פסק הדין.
במהלך הנישואין, האיש ניהל קשרים אינטימיים עם נשים נוספות. תחתונים חוטיניים שנמצאו בין בגדיו לאחר "נסיעות עבודה" היוו ראיה מוחשית לבגידות. הנסיעות הללו התקיימו אפילו בחודשים האחרונים להריון השני של האישה, פעמיים בשבוע, וכללו שהות בבתי מלון בארץ ובחו"ל. האיש אף הודה בבדיקת פוליגרף שהסכים לעבור, כי קיים יחסים בתשלום במסגרת נסיעותיו.
ימים ספורים לאחר לידת הבן השני, האיש ארז את חפציו ועזב את הבית, תוך נטישת האישה ללא כל אמצעים כלכליים למחייתה ולטיפול ביילוד החדש. האישה, שהייתה שקועה בהורמונים שלאחר לידה ומטפלת בתינוק ובפעוט, נותרה ללא תמיכה. הבעל אף שלח לאישה הודעות מלוות בכינויים משפילים ומעליבים, תוך ניסיון להפיל את רוחה.
למרות המצב הקשה, האישה - בתמיכת משפחתה התומכת - החליטה להתאושש, לחזור לעבודה בתחום המקצועי שלה, ולהילחם על זכויותיה המשפטיות.
ההליך המשפטי: מבית הדין האזורי לבית הדין הגדול
בית הדין האזורי - דחייה מפתיעה
ביוני 2021, האיש הגיש תביעת גירושין כרוכה (תביעה הכוללת גם סוגיות נוספות מעבר לעצם הגירושין). באוגוסט 2021, האישה הגישה תביעה כנגדית לשלום בית - היא עדיין קיוותה שהבעל ישוב הביתה למרות כל מה שעבר.
הצדדים הסכימו לעבור בדיקת פוליגרף. האיש יצא שאינו דובר אמת בכל הנוגע לבגידותיו. האישה יצאה דוברת אמת, למעט שאלה אחת שקיללה, לגבי טענות הבעל שגם היא ניהלה קשר אינטימי עם עובד במקום עבודתה - טענה שהכחישה בתוקף.
בספטמבר 2024, בית הדין הרבני האזורי בירושלים פסק כי האישה לא זכאית לכתובה כלל. בית הדין קבע שאיזון המשאבים בין הצדדים, שעמד על כ-107,000 ₪ לטובת האישה (על בסיס חוות דעת אקטוארית), מהווה תשלום מספק ואין צורך בתשלום נוסף מעבר לכך.
הנימוק המרכזי של בית הדין האזורי היה כפול:
- משך הנישואין הקצר - שנתיים בלבד
- אחריות האישה לגירושין - בית הדין קבע שהאישה תרמה באופן משמעותי לתוצאת הגירושין, כיון שהיא זו שדרשה מהבעל לעזוב את הבית
בית הדין האזורי אמנם ציין שהבעל בגד, אך קבע שהבגידה אינה הסיבה לגירושין, אלא "המצב העכור הכללי" שנוצר בעקבותיה. לדעת בית הדין, העובדה שהאישה הגישה תביעה לשלום בית לאחר שכבר התגלו הבגידות, מעידה שהיא מחלה לבעל על הבגידות.
בית הדין הרבני הגדול - היפוך ההחלטה
האישה, למרות החששות, החליטה להגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים. הערעור נדון בפני שלושת הדיינים: הרב אברהם שינדלר, הרב ציון אילוז-לוז, והרב יגאל לרר.
ביום 3 במרץ 2025, בית הדין הרבני הגדול פרסם את פסק הדין המפורט שלו, שבו ביטל את החלטת בית הדין האזורי וחייב את הבעל לשלם כתובה בסך 230,000 ₪ (בניכוי איזון המשאבים שכבר שולם).
הנימוקים המשפטיים: מדוע בית הדין הגדול החליט אחרת?
טעות בקביעות העובדתיות
בית הדין הגדול קבע כי בית הדין האזורי שגה בקביעות העובדתיות שלו. על פי פסק הדין, אי אפשר להתעלם מבגידות סדרתיות ומהשלכותיהן על יחסי הנישואין. בית הדין הגדול כתב במפורש:
"ההתעלמות של בית הדין האזורי מבגידות המשיב והפחתת משקלה המכריע, ללא כלום, לאפשר המשך זוגיות סבירה, אינה במקום כלל."
הדיינים הבהירו כי קיימת סתירה פנימית בהחלטת בית הדין האזורי - מצד אחד הוא קבע שהבגידה אינה הסיבה לגירושין, אך מצד שני הודה ש"המצב העכור הכללי" הוא שגרם לגירושין. בית הדין הגדול טען: איך אפשר לדבר על "מצב עכור כללי" מבלי לקשר אותו לבגידות עצמן?
תביעה לשלום בית אינה מחילה
נימוק נוסף שדחה בית הדין הגדול הוא הטענה שהאישה "מחלה" על הבגידות. בית הדין הבהיר כי אישה צעירה עם שני תינוקות, שמנסה לשמר את המשפחה - אינה מוותרת על זכויותיה הכספיות. היא פשוט מנסה למנוע את פירוק התא המשפחתי. מדובר בנסיון נואש לשמור על המשפחה, ולא במחילה גמורה על מעשי הבעל.
בית הדין אף ציין שגם בית הדין האזורי הודה שבירור העובדות לא היה ברור עד הסוף, ושלא ניתן לקבוע באופן מובהק מי אשם בגירושין.
דין פשרה - הפתרון המאזן
מכיוון שלא ניתן היה לקבוע בוודאות מוחלטת את חלוקת האשמה, בית הדין הגדול החליט לפסוק על פי "דין פשרה". עיקרון זה מופיע בשולחן ערוך חושן משפט סימן יב כלל קז, ובשולחן ערוך אבן העזר סימן עז - במקרים שבהם הנסיבות לא יכולות להתברר עד הסוף, אך יש רגלים לדבר שהאמת כדברי התובע, ראוי לעשות פשרה גם להוציא ממון מהמוחזק בו.
בית הדין קבע כי לו היה מדובר בחיוב וודאי, הסכום היה עומד על 360,000 ₪ - זהו הסכום שבית הדין הגדול קבע בפסקי דין אחרים במקרים דומים. אולם, בשל אלמנט הספק והצורך בפשרה, הסכום הופחת ל-230,000 ₪.
סכום זה משקף גם את הכתובה וגם את המרכיב השני של הערעור (הלוואה מהורי האישה, שאליו נתייחס בהמשך).
תקופת נישואין קצרה - האם זה משנה?
בית הדין האזורי התבסס רבות על העובדה שמדובר בנישואין שנמשכו שנתיים בלבד. אולם בית הדין הגדול דחה טיעון זה. הדיינים הבהירו כי משך הנישואין הקצר אמנם מצדיק הפחתת הסכום מהמיליון הנקוב בכתובה, אך אין זה מצדיק ביטול מוחלט של החיוב בכתובה.
במיוחד כאשר מדובר במקרה שבו הבעל בגד באישתו באופן סדרתי, נטש אותה ימים לאחר לידה, והותיר אותה ללא אמצעי קיום - אין זה צודק לפטור אותו מתשלום כתובה רק בשל תקופת הנישואין הקצרה.
סוגיה משנית: הלוואה מההורים
במסגרת ההליכים, הבעל טען שהאישה העבירה לאביה סך של 106,400 ₪ מהחשבון המשותף, ודרש שהיא תשיב לו מחצית מהסכום (53,200 ₪). האישה טענה שמדובר בהחזר הלוואה שקיבלו מהוריה.
בית הדין האזורי קבע שהאישה לא הצליחה להוכיח שמדובר בהלוואה, ולכן הסכום קוזז מחלקה.
בית הדין הגדול בחן את הנושא מחדש. הדיינים ציינו כי ישנן ראיות להעברות כספיות מהורי האישה לחשבון המשותף, ובדפי החשבון הבנק מצוין "הלוואה מבועז". אמנם זו אינה ראיה מוחלטת, אך יש בה "רגלים לדבר".
לכן, בהתאם לעיקרון הפשרה, גם בסוגיה זו קבע בית הדין כי יש לעשות פשרה. הסכום של 230,000 ₪ שנפסק כולל בתוכו גם את הפשרה בעניין ההלוואה הנטענת.
המשמעות המשפטית והחברתית של פסק הדין
חיזוק מעמד הכתובה
פסק דין זה מהווה חיזוק משמעותי למעמד הכתובה במערכת המשפט הרבנית. הוא מבהיר כי כתובה אינה "נייר סמלי", אלא מסמך משפטי מחייב שיש לאכוף אותו גם במקרים של נישואין קצרים.
הכרה בחומרת הבגידה
פסק הדין מדגיש כי אין להתעלם מבגידות סדרתיות בעת קביעת האחריות לגירושין. הבגידה אינה "עוד גורם אחד" בין רבים, אלא פגיעה מהותית באמון הזוגי המצדיקה הגנה כספית על הצד הנפגע.
הגנה על נשים פגיעות
המקרה מדגים רגישות של בית הדין לנשים הנמצאות במצב חולשה - אישה לאחר לידה, עם ילדים קטנים, שנותרה ללא אמצעי קיום. בית הדין הגדול לא הסתפק בקביעה פורמלית, אלא בחן לעומק את נסיבות המקרה האנושיות.
תקדים למקרים עתידיים
פסק דין זה עשוי לשמש תקדים חשוב במקרים דומים בעתיד. נשים שנטשו לאחר נישואין קצרים, במיוחד בעקבות בגידות והתנהגות פוגענית של הבעל, יוכלו להצביע על פסק דין זה כבסיס לתביעת כתובה.
מה עושים אם אתם במצב דומה?
תיעוד הוא הכול
אם אתם חווים מצב של בגידה, התעללות רגשית, או נטישה - תעדו הכול:
- שמרו הודעות טקסט ומיילים
- תעדו בדפי חשבון בנק העברות כספיות
- שמרו ראיות פיזיות (כמו התחתונים שנמצאו במקרה הנוכחי)
- רשמו ביומן אישי אירועים ותאריכים
פנו לייעוץ משפטי מוקדם
אל תחכו. ככל שתפנו מוקדם יותר לעורך דין ענייני משפחה המתמחה בגירושין, כך יהיה קל יותר לשמור על זכויותיכם. עורך דין גירושין יכול:
- להגיש בקשות דחופות לסעד זמני (מזונות זמניים, צו מניעה וכו')
- להבטיח שלא תוותרו על זכויות מבלי משים
- לארגן את התיעוד באופן משפטי תקין
- לייצג אתכם בבית הדין הרבני
אל תוותרו על זכויותיכם
במקרים רבים, נשים מוותרות על תביעת כתובה מתוך חוסר מודעות או פחד. פסק הדין הנוכחי מלמד שגם במקרים שנראים "חסרי סיכוי", כדאי להילחם על הזכויות. ערעור לבית הדין הגדול יכול להפוך את התמונה.
בדיקת פוליגרף - שיקול דעת
במקרה שלפנינו, בדיקת הפוליגרף שיחקה תפקיד מכריע. אולם, יש לזכור שלא תמיד מומלץ להסכים לבדיקה כזו. התייעצו עם עורך הדין לפני שאתם מסכימים לכך, כי לפעמים התוצאות יכולות להיות לא מדויקות או לפעול נגדכם.
סוגיות משפטיות נוספות הקשורות בכתובה
איזון משאבים לעומת כתובה
חשוב להבין: איזון משאבים וכתובה הם שני דברים שונים. איזון משאבים נובע מחוק יחסי ממון בין בני זוג ומתייחס לחלוקת הנכסים שנצברו במהלך הנישואין. כתובה היא חיוב עצמאי הנובע מההלכה היהודית.
בפסק הדין הנוכחי, בית הדין הבהיר שאין "כפל זכויות". הסכום שהאישה קיבלה במסגרת איזון המשאבים (107,000 ₪) קוזז מהסכום הכולל של הכתובה. כך שהאישה לא מקבלת תשלום כפול, אלא תשלום אחד מסכם.
מקרים נוספים בהם נפסקה כתובה למרות נישואין קצרים
פסק הדין הנוכחי מצטרף לשורה של פסקי דין בשנים האחרונות המכירים בזכות לכתובה גם בנישואין קצרים, במיוחד כאשר:
- הבעל נשא באחריות משמעותית לגירושין
- מדובר בבגידה או אלימות
- האישה נותרה עם ילדים קטנים
- האישה נמצאת במצב כלכלי קשה
כתובה בנישואין אזרחיים או נישואין שלא על פי ההלכה
חשוב לציין: כתובה היא מסמך ההלכתי ישים רק בנישואין על פי ההלכה היהודית. זוגות שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל אינם זכאים לכתובה, אלא רק לחלוקת נכסים על פי חוק יחסי ממון. עם זאת, זוגות כאלה יכולים לחתום על "הסכם ממון" הכולל סעיף דומה לכתובה.
מסר לסיום
פסק הדין שניתן ב-3 במרץ 2025 על ידי בית הדין הרבני הגדול בירושלים הוא פסק דין תקדימי חשוב המרחיב את ההגנה על נשים פגיעות במערכת הדין הרבנית. הוא מבהיר כי כתובה אינה "נייר ערך סמלי", אלא מסמך משפטי מחייב שמטרתו להגן על האישה מפני גירושין שרירותיים או התנהגות פוגענית של הבעל.
המקרה הנוכחי מדגים את חשיבות הייצוג המשפטי המקצועי, התמדה בהליך המשפטי, ואומץ להגיש ערעור גם כאשר נראה שהסיכויים נמוכים. האישה במקרה זה, שהגיעה למשרד עורכי הדין עם תינוק במנשא, עיניים אדומות וקול צרוד - יצאה בסופו של דבר עם פסק דין משמעותי שמעניק לה לא רק פיצוי כספי, אלא גם הכרה משפטית בעוול שנגרם לה.
זהו ניצחון לא רק עבור האישה הספציפית הזו, אלא עבור כל הנשים שנמצאות במצבים דומים ומחפשות צדק במערכת המשפט הרבנית.